כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ווסטדורפ יוהנס ואח'

פסק דין

השופט דר' קובי ורדי:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום במחוז תל-אביב (כבוד השופטת, מלכה ספינזי) מיום 13.6.12 (ת"א 44690-07) אשר דן בגובה הפיצוי שיש לפסוק למשיבים, כתוצאה ממותו של אביהם בתאונת דרכים ביום 6.5.05.

הרקע ופסק דינו של בית משפט קמא

ביום 6.5.05 נהרג מר יהונס ווסטדורפ ז"ל (להלן: "המנוח") בתאונת דרכים בזמן שהותו בישראל כתייר, כאשר מרכז חייו ומרכז חייהם של המשיבים – ילדיו, היה בהולנד.
בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, ולפיכך פסק דינו של בית משפט קמא נסב אך בסוגיית הנזק, וגובה הפיצוי שיש לפסוק לטובת המשיבים 2-3, ילדיו הקטינים של המנוח שנחשבים גם לתלויים בו.

בדונו בסוגיית הנזק, נדרש בית משפט קמא לארבע שאלות שהיו במחלוקת: מהו בסיס השכר החודשי אותו יש להביא בחשבון בעת קביעת הפיצוי והאם יש לנכות את דמי המזונות החודשיים ששילם המנוח מבסיס שכרו החודשי, האם זכאים המשיבים לפיצוי בגין אובדן פנסיה ב"שנים האבודות", האם זכאים המשיבים לאובדן שירותי אב, הוצאות קבורה, אבלות ומצבה, ומהם הניכויים שזכאית המערערת לנכות מהפיצוי שיפסק לחובתה.
בית משפט קמא דן בשאלות הנ"ל לפי סדרן וקבע כי לפי תלושי המשכורת של המנוח, אותם קיבל בית משפט כראיה על-אף שתלושים אלה לא תורגמו מהולנדית לעברית או אנגלית, שכרו החודשי של המנוח עמד על-סך של 3,208 אירו (ברוטו) כאשר מסכום זה יש לנכות מס בשיעור של 25% בהסכמת הצדדים מכוח חזקת "שוויון הדינים", ומשכך הפיצוי יחושב לפי שכר ממוצע נטו בסך 2,406 אירו.

כן קבע בית משפט קמא כי המועד הנכון להמרת שכרו של המנוח הינו מועד הפטירה, ולא מועד מתן פסק הדין כפי שטענה המערערת, ושיש להצמיד את השכר ממועד הפטירה ועד למועד מתן פסק הדין, כאשר לתשלומי העבר יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה.
בית משפט קמא ביסס קביעתו זו על נימוקיו בפסק הדין שנתן בפרשה מקבילה, שעסק אף הוא בחישוב גובה פיצוי שיש לפסוק לתיירת מהולנד שמצאה את מותה באותה התאונה בה נהרג המנוח (ת"א 44689-07 עזבון המנוחה דה בוב מריה ואח' נ' עזבון המנוח ווסטדורפ יהונס ז"ל ואח' (7.5.12)).

בית המשפט פירט בנימוקיו (בתיק השני אליו הפנה בפסק דינו), כי לטעמו אין כל הגיון להבדיל בין ניזוק תושב ישראל שהפיצוי המגיע לו הוא זה הנוהג בארץ בשקלים לבין ניזוק שאינו תושב ישראל המפוצה על-פי המטבע והכללים הנהוגים במקום מושבו, דבר שישרת את הכלל המנחה בדיני נזיקין של השבת המצב לקדמותו, וכדי שהמשיבים לא יצאו ניזוקים, שכן ערכו של האירו יחסית לשקל ירד מיום התאונה ליום מתן פסק הדין.

בית משפט קמא דחה את טענת המערערת לפיה יש לנכות מבסיס השכר של המנוח את דמי המזונות ששילם המנוח לילדיו.

עוד קבע בית משפט קמא כי המשיבים לא הוכיחו שהמנוח היה זכאי לפנסיה ולכן הם אינם זכאים לפיצוי בגין הפסד הפנסיה הנטען.

כן חייב בית משפט קמא את המערערת בפיצוי המשיבים בגין אובדן שירותי אב ובתשלום הנזק הלא ממוני בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

לבסוף, קבע בית משפט קמא אילו ניכויים זכאית המערערת להפחית מהפיצוי, וחייב לבסוף את המערערת בתשלום סך של 2,523,696 ₪.

עיקר טענות בעלי הדין בערעור

לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא בקביעתו לפיה יש להתחשב בשער האירו במועד התאונה ואז לשערך אותו למועד מתן פסק הדין, בהצמדה בלבד.
לטענת המערערת, היה על בית משפט קמא לחשב את הפיצוי לפי שער האירו נכון למועד פסק הדין (4.863 ₪ לאירו) ולא למועד התאונה (5.645 ₪ לאירו), וזאת בין היתר, מכיוון שהמנוח היה תושב הולנד ולו היה בחיים, שכרו היה ממשיך להיות משולם באירו.
כן טוענת המערערת, כי לו היה בית משפט קמא מחייבה לשלם את הפיצויים באירו, הרי שהפיצוי היה משולם באירו כערכו במועד פסק הדין, וככל שהמשיבים היו מבקשים לקבל את הפיצוי בשקלים, הם היו ממירים את הפיצוי לשקלים נכון למועד מתן פסק הדין, ולא היו מתווספים לו הפרשי הצמדה ממועד התאונה עד למועד מתן פסק הדין.
בנוסף, טוענת המערערת ששגה בית משפט קמא משקיבל את תלושי המשכורת של המנוח כראיה, למרות שהתלושים הם בשפה ההולנדית ולא הוצג כל תרגום שלהם.